אוושה
אבי איפרגן
2003
אסף רומאנו מהלך לכאורה, "בגן השבילים המתפצלים" שמחבר ביניהם קשר סמוי. אך למעשה הקשר יכול להתפרש באופן של: "אינני מאמין במקריות, כי התודעה ערה למצוא חומרים שמעניינים אותך".
במובן מסוים, אסף רומאנו הוא מעין אספן של דימויים. דימויים אשר מופיעים באריזות שונות, או דימויים שנלכדו בתוך מבנה של רפרודוקציה. הרפרודוקציה מאפשרת מרחק רגשי מהמקור אבל, האינפורמציה החזותית מקרינה את ממשותה. הרפרודוקציה נמצאת באזור הדמדומים שבין מקור להעתק. בין הטפלות של המקור לעדיפותו של ההעתק, מטוטלת של התבוננויות.
מקור אצל אסף רומאנו, הוא לעתים צילום של חובבים, יוצר אנונימי, אובייקט אבוד, תצלום של סוכנות ידיעות או לעתים מקורות אחרים.
הרפרודוקציות נוצרות מ"דימויים מצויים". הדימוי נמצא שם, בתודעה ובעולם, בעולם ובתודעה ראי מול ראי והן משמשות את אסף רומאנו "כמו פילטרים להצבעות לכוון השאלה של מהו אדם?"
אסף נמנע במכוון מהמסגרת של הצלם הקלאסי הסיזיפי, שמחפש את התמונה החדשה. "לא מעניין אותי לייצר דימויים."
הרפרודוקציות מופיעות בתצורות של דימוי מתוך עיתון, כמו הדימוי, של נער שוכב ברחוב וידיו תחובות לתוך מבושיו ופרוץ באינטימיות הדלה לעיני מבטים חולפים. כפתורים של בגדי אלמונים שנמצאו בשולי רחוב הם עדויות בו-זמנית לנוכחות והיעדרות של גוף, אדם, אנונימיות חולפת – "ערנות להיבט של זמן ואבדן". הרחוב מייצר דימויים, העולם מייצר דימויים, הדימויים קיימים ונוכחים שם. רומאנו ער להופעתם דרך רשתות התודעה החשופה שלו. העולם קורא אותך וקורא את התודעה שלך.
היצירה המצטברת של אסף רומאנו מתפצלת ל"שבילים", "שביל הכפתורים האבודים", "שביל הציור המופשט, המאבד לדעת את הדימוי", "שביל העציצים" שהוא מעין השתקפות של הודעה מופרעת ע’’י נוכחות הגיאומטריה של מוסדות הכוח. מקומות לא נעימים המסיטים את המבט מהיפה או המענג, ומטשטשים את התודעה החווה לזמן מה. העציצים משקפים את המהות המצמררת בחריפותה של המוסדות בהם הם נמצאים, והמהות של המקום נדבקת בהם. העציצים הופכים אם כן, לתמונת ראי מרה של האדם היוצא ונכנס במסדרונות הכוח האלה.
"הדימויים המצויים" הופכים פעם אחר פעם,לתמונה מהורהרת על מצבו של אדם ומצבו של העולם.
לציור המופשט, לדברים המופשטים, או לאובייקטים המופשטים, ישנם כמה היבטים ביצירתו של רומאנו: "הציור הוא אוטונומי לעצמו ועוסק בספור של עצמו. העדר דימוי, שאינו קיים בצילום משמש לי כהשלמה. הדבר, שאני קורא לו "דבר", כתם, אני רואה ציורים של דברים. יש לי חוויה של כמעט אובייקטים, כמו דו ממד של תלת ממד".
והאוושה היא הסוד הנעלם של השבילים המתפצלים.
* כל הציטוטים משיחות עם האמן